האם מגיפת הקורונה החזירה את תעשיית האופנה לישראל ?

שנת 2020, וייתכן שגם שנת 2021, הוסיפה להיסטוריה של המאורעות החשובים לאנושות את ההתמודדות עם מגיפת Covid-19,או הקורונה. ההשפעות של מגיפה זו הינן בכל תחום מתחומי החיים המוכרים לנו, ואין מגזר שלא בחן עצמו מחדש בגלל המגיפה.

תעשיית האופנה העולמית, וגם תעשיית האופנה הישראלית, מושפעות מאד מהמגיפה. החל מהעובדה הבסיסית שתקופות ארוכות לא ניתן היה לעסוק בנושא. תחום האופנה איננו מוגדר חיוני, ולפיכך מפעלים, סטודיו לעיצוב אופנה, קניונים, חנויות רחוב למכירת ביגוד, כולם שבתו מעבודה. אולם יש עוד נגזרות, ואנו עדים לשינוי בהתנהגות הצרכנים, עם השפעה על התעשייה זו.

כמגמה עולמית, מדובר רבות על כך שפעילות  עיסקית וייצורית רבה עם סין פשוט הופסקה. גם בגלל הסגר, שבסין היה ארוך, מוחלט והרמטי במקומות מסוימים, וגם בגלל חשיבה אסטרטגית והכנה למצבים דומים בעתיד. כל מצדדי הייצור המקומי טענו שהמגיפה היא הזדמנות לשנות כיוון, ולחזור בכל תחום לייצור מקומי.

האם באמת הדבר גם מתממש, או שאלו הן יותר הצהרת כוונות כדי להישמע נכון מבחינת הלך הרוח הציבורי, אך בפועל לא השתנה דבר? האם באמת מתרחשת “יציאה מסין” וחזרה לייצור מקומי?
ניתוח של מגמות בארה”ב מראה כי בתחום יש יותר דיבורים מאשר מעשים. רק נתח ספציפי מאד של חברות אמריקאיות מעבירות מפעלים מסין, ופחות חוזרים הביתה לארה”ב. גם מלחמת הסחר של הנשיא טראמפ לא השפיעה יותר מדי לעידוד החזרת תעשייה לארה”ב.

אם ישנם ענפים בהם אכן יש תזוזה חזרה לארה”ב, הרי שניתן לזהות אותה בתחום האופנה והסלולר. כמעט כל חברות הלבשה וייצור סמארטפונים עברו, מתכננות לעבור או שוקלות להעביר לפחות חלק מפעילותן מסין. בתחומים אחרים, כגון הציוד וחומרים מוליכים למחצה, כמו גם בתחום הבריאות, מרחיבים את הייצור הסיני. בענפי המכונות והתעשייה, היציאה מסין וההתרחבות הסינית מתרחשות בו זמנית.

ובישראל, תעשיית האופנה המקומית לא מגיבה בצורה אחידה למגיפת הקורונה. לכאורה, כל התנאים הינם לטובת החזרת תעשיית האופנה על כל מרכיביה לייצור מקומי. האסטרטגיה לחזור ולשקול ייצור מקומי, להחזיר פעילות מסין הינה גורם מעודד אחד. כמו כן, ישנו עוד גורם- הטיסות לחו”ל נעצרו כמעט כליל, כך שכל מי שנהג לטוס מספר פעמים בשנה ולהצטייד במלתחות עדכניות לכל בני המשפחה, לא יכול היה לעשות זאת יותר, ולאור האמור לרכוש אופנה ישראלית, כאן בבית.

אבל כאמור, ישנן מספר מגמות. מצד אחד גרמה המגיפה לעצירת פעילות והתמוטטות יצרני אופנה ותיקים. ניתוח המצב בישראל מראה על קשיים לחנויות רבות. הנתונים מדברים על כ- 900 חנויות בתחום האופנה שנסגרו בישראל. אמנם ניתוח מראה כי רכישות האונליין הרקיעו שחקים פי שלושה בתקופת הקורונה, וכי נתח האונליין מסך מחזור האופנה בארץ קפץ השנה פי ארבעה לעומת תקופת טרום הקורונה. אבל, חלק גדול מרכישות אלו הינו מאתרי אופנה חו”ל, ולא מיצרנים ומעצבים מקומיים. גם לא נראה עד כה תהליך מהותי של החזרת ייצור לישראל. לכן, ככל שנראה שנוצר כאן מצב טוב לתעשייה המקומית, עדיין לא מוצה הפוטנציאל של העדר הנסיעות לחו”ל והבחינה מחדש לגבי ייצור בחו”ל, ובסין בפרט. נראה כי ללא פעילות מתואמת ומגובשת של מעצבים ויצרני אופנה, לא יהיה שינוי מהותי בענף האופנה המקומי.

מעצבים שהשכילו והצליחו למצב עצמם ברשתות האון ליין, או לפעול בשיתוף עם רשתות אופנה גדולות, הם אלו שיצאו מחוזקים מהמשבר מגיפת הקורונה.

המעצבת טלי רוקני, שעוד טרם מגיפת הקורונה גם פתחה חנויות של המותג הנושא את שמה, וגם פתחה ערוצי שיווק און ליין באתר הבית ובאתרי אופנה נוספים, עונה לצרכים המוגברים של אופנה איכותית בנגישות המותאמת לימים אלו.