האם הפוליטקאיות הישראליות צריכות ללבוש מעצבים מקומיים ולתמוך בתעשייה ?

האם חשבתן פעם למה פוליטיקאים רבים בהודו לובשים לבן? באופן מסורתי, בהודו הצבע הלבן היה קשור ללבוש בהלוויות. אבל, במסע הגיבוש של תנועת העצמאות של הודו, בראשות מהטמה גנדי, הוא דחק בהודים ללבוש בגדים מחאדי מסורתי- בד לבן, בעיקר מכותנה( אם כי יש גם ממשי או צמר)- שייצג תמיכה בייצור המקומי ולא בתוצרת מיובאת, מתן פרנסה להודים העניים ולא לסוחרים העשירים, ובכלל תמיכה במאבק החירות ההודי מהשלטון הבריטי. הצבע הלבן עבור קוד לבוש לפוליטיקאי בהודו קיבל משמעות של טוהר והקרבה, כפי שמצופה להיות מנציג העם.

לבוש הפוליטיקאים קשור מאד למסרים פוליטיים. דוגמה בולטת ועדכנית היה הפרסום הרב שנתנה המעצבת האמריקאית סופי תיילט( Sophie Theallet ), לכך שהיא מסרבת לעצב במיוחד או להשאיל פריטים למלניה  טראמפ,אשת הנשיא הנבחר בשנת 2016.   בדרך כלל לעצב עבור דמות פוליטית, בודאי בכירה כל כך, הינה הזדמנות שכל מעצב יאמץ בשתי ידיים. אך סופי תיילט, שבכל השנים הקודמות עיצבה עבור מישל אובאמה, אשת הנשיא בשנים 2008-2016,  פירטה בדיוק מדוע אין לה תוכניות להלביש את הגברת הראשונה, תוך שהיא מציינת את “הרטוריקה של גזענות, סקסיזם ושנאת זרים שהיו בכל מסע הבחירות מרכיבים מהותיים במסרים של דונאלד טראמפ”. מלניה, דרך אגב, לאורך כל  מסע הבחירות לבשה שלל מעצבים בינלאומיים, ואיוונקה טראמפ, ביתו של הנשיא הנבחר, השתמשה במסע הבחירות לקדם את המותג שלה. תיילט הוסיפה כי ”  כמותג אופנה עצמאי אנו רואים בקולנו ביטוי לרעיונות האמנותיים והפילוסופים שלנו, המותג סופי תיילט עומד כנגד כל אפלייה ודעות קדומות”.

קמלה האריס, סגנית הנשיא הנבחר ביידן בשנת 2020, הפכה במסע הבחירות את המלתחה שלה כחלק מהמסר: היא לבשה לבן כסמל לפוליטיקה חדשה, נעלה נעלי סניקרס כפי שהמצביעים שלה נועלים, שילבה בביטחון בין ג’ינס יומיומי לבין תכשיטי פנינה וגם שלחה בבגדיה קריצה לסופרג’יסטיות, שעל כתפיהן נישאה כל הדרך לבית הלבן

האם הפוליטיקאיות הישראליות צריכות לאמץ מעצבות ישראליות וללבוש אופנה תוצרת התעשייה המקומית? אחרי שהבנו את המסר הפוליטי הנלווה ללבוש של הפוליטיקאי, יש בלבישת פריטי אופנה של בתי אופנה ישראליים הבעת עמדה פוליטית ומסר לציבור הבוחרים.
לאו דווקא ביחס לאופנה, משרד הכלכלה והתעשייה מפרסם כי מטה כחול לבן במשרד מסייע ביישום תקנות העדפת תוצרת הארץ לפי חוק חובת המכרזים, על פיהן במכרזים לרכישת טובין של משרדי הממשלה ויחידות הסמך תינתן עדיפות  בחישוב מרכיב המחיר בהצעה למכרז, של עד 15%, למציע תוצרת הארץ הזכאי להטבה זו. כלומר, אם פוליטיקאית מאמצת אופנה פרי עיצוב וייצור ישראלי, היא מעבירה מסר של תמיכה בתקנות הממשלה, ועידוד הייצור המקומי.

כל פוליטיקאית שלובשת ומפרסמת מעצבת מקומית, משדרת כי היא תומכת במסר כלשהו, כיוון שבמיוחד בתי האופנה של המעצבות העצמאיות, כל אחד מהם מייצג קו וסיגנון עיצוב מסוים. בלבישת פריטי המעצבת, המסרים הללו מועצמים ומזוהים עם הפוליטיקאית. יש גם מסר של עידוד מעצבים מקומיים שטרם הצליחו בפריצה לשוק העולמי, כולל במחיר של לבישת פריטים ואימוץ סיגנונות שאינם הטרנד העולמי כעת, כחשיבה עצמאית שיכולה לבדל את הפוליטיקאית.

אולם, דווקא לבישת פריטים של מעצבים בינלאומיים , משדרת מסר שגם הוא עשוי להיות חשוב לפוליטיקאיות, של פתיחות לרעיונות עולמיים, עידוד סגנון המתאים לכל אחד מבלי להרגיש מחויב דווקא לתוצרת מקומית, עידוד התחרות והשוק החופשי, שגם אלו הינם מסרים פוליטיים שחלק מהנבחרים רוצים להעביר.
בחירת מעצבים ישראליים שהצליחו גם בחו”ל, ולבישת פריטים שלהם, יכולה לשדר מסר שאין בעיה בלבישת תוצרת ישראל, אבל רק מי שמצליח בעולם ראוי לתמיכה כזו, ולא תמיכה אוטומטית ו”כניעה” לכך שחייבים לאמץ דווקא מעצבים מקומיים, כמו במדינות טוטליטריות מסוימות.  מי שמצליח בתחרות העולמית, נלבש את מוצריו, ומי שרק עושה את צעדיו הראשונים, שייתאמץ כדי להצליח. זהו דיון דומה לדיון האם לתת סובסידיות לייצור חקלאי מקומי, או לתת לתחרות העולמית לקבוע את המנצחים, וייתכן שחלקם יהיו ישראלים, אלו שהם יעילים וזולים.

המסר החשוב הינו שהלבוש של הפוליטיקאיות משדר מסרים עוצמתיים וגלויים, בכל העולם קוד הלבוש של הפוליטיקאיות עובר ניתוח ושיקוף בתקשורת, וכל פוליטיקאית צריכה להחליט האם אימוץ מעצבת ישראלית תורם למשנה הפוליטית שלה.

המעצבת טלי רוקני , בקולקציות שלה, מתאימה למסרים פוליטיים ברורים מאד. גם ישראלית שעבדה והצליחה בשוק האופנה העולמי, גם ישראלית שבחרה לחזור ולעבוד בישראל, ולפתח את התעשייה המקומית, וגם מגוון סגנונות- קלאסי שמרני ועדכני ייחודי. כל פוליטיקאית יכולה להדגיש אלו מההצלחות והיתרונות הללו מתאימים לסדר היום הפוליטי שהיא רוצה להעביר לציבור הבוחרים.